הכסף הכסף… אי אי אי…

שלום טליה, תודה גדולה שאת מעלה נושאים כ”כ נחוצים. רציתי לשתף אותך בהתמודדות.

לפני חודש לערך הציעו לי משרה שממש קרצה לי מבחינת שכר, קידום וכו’. הבעיה היתה שאני החרדית היחידה והאישה היחידה! רצו לשים אותי בחדר עם עוד עשרה גברים.

הרגיש לי כמו “כבשה בין 70 זאבים”…
בעלי לחץ עליי כן ללכת על זה אפילו שהסברתי לו והוא ידע מה זה אומר לעבוד בכזה מקום. הוא גם יודע מצוין את נפש אשתו.

אני לא טיפוס שקט ומופנם… להפך, אני בנאדם חייכן ומשתדלת להיות סימפטית ונעימה. עבורי זה לגמרי בלתי אפשרי להיות רשמית.

בגלל שהוא היה לחוץ על הפרנסה המשכתי בתהליך הקבלה למשרה ועברתי 4 ראיונות ומבחן מקצועי.. לא יודעת מה לעשות עכשיו.

כמה כיף לשיר “טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף” עם הילדים או עם ספר התורה, בכל הכוונה, לרקוד, למחוא כפיים, להתרגש ולהודות לבורא עולם שהיבדילנו מן הטועים.

אני צריכים לעמוד מאחורי ההכרזה הזאת. האם אני חיה את זה באמת? חיה באופן שהתורה, לימודה ובעיקר קיומה – חשובים לי יותר מאלפי זהב וכסף?

האישה ציינה כי בעלה “ידע מה זה אומר” לעבוד במשרד לבדה עם עוד עשרה גברים. למעשה פשוט וברור שהוא לא ידע מה זה אומר, אחרת אין סיכוי שהיה מגבה את העניין . אגב, האישה הגיבורה הזו, למרות הלחץ הכלכלי הגדול, למרות שעברה כבר תהליך ארוך של מבחנים בהצלחה ולמרות שבעלה גיבה את העניין עשתה “פרסה” ודחתה את המשרה היות והרגישה שזה לא רצון ה’ . עין לא ראתה אלוקים זולתך.

המחלה הקשה ביותר

צריך להבין שקלקול רוחני הוא המחלה הקשה ביותר שקיימת.
כל אדם שמתרחק מה’, מהתורה והמצוות הכאב הוא גדול הרבה יותר מכל מחלה שמוגבלת במקסימום ל100 שנה.

 אם ילד ל”ע חוטף את מחלת הסרטן, כולם בוכים, מתפללים בלב נשבר ומקבלים קבלות לקרוע את השמיים.
ובאמת, מי שמתרחק מה’, מהתורה והמצוות, צריך לבכות עליו בלי שום השוואה.
זה נוגע בנצח שלנו.