הוקוס פוקוס, אברא כדברא

לא הרבה אנשים יודעים אבל מילות הקסם “אברא  כדברא” הם בעצם לקוחות מהגמרא.
פירוש המילים מארמית הוא

“אברא” – אני אברא

“כדברא” – כמה שאני מדבר

מדהים! למילים שלנו יש כח קסם!  הן ממש יוצרות. לטוב ולרע.

זה הכח הכי חזק אצלנו. ונרחיב בהזמדנות בכח התפילה.

מה שחשוב לעניינו כרגע הוא –

איך מדברים?

א. מדברים בקול. ולא בלב.

ב. בשפה שלי.

ג. הכי אמיתי וכנה. בלי הצגות.

עכשיו ננסה לראות איך מדברים? את השיחה עם אלוקים צריך לעשות בקול – כלומר בפה ולא בלב. אמנם לא בקול שאחרים ישמעו. רק אתה.

הרבה אנשים בתחילת דרכם בהתבודדות מרגישים אי נוחות לדבר בקול. למה לדבר? לא מספיק בלב? הרי אלוקים יודע ושומע הכל, גם אם אנהל איתו שיחה בלב.

זה אמנם נכון. אבל הדיבור הוא בשבילך, לא בשבילו.

למה?

מילים יוצרות מציאות. (רחל קחי. טבעת. הפרשת חלה, הרי את מקודשת צפרדעים במצריים ויצעק )

המחשבות רצות מהר מדיי. ולכן השיחה לא תתקדם , אתה תאבד את זה.

ובכל זאת, לעיתים נדירות יש מקום לצעקה. (אפשר לצעוק בקול דממה דקה).

היום יש אפשרות לעשות זאת אפילו בחדר מלא אנשים, אתה שם אוזניה ומדבר.אף אחד לא יודע עם מי.

אגב, צריך לדבר בלשון שרגילים. אם את לדוג’ דוברת אנגלית והכי קל לך להתבטא, דברי באנגלית.

לפעמים קל לך יותר לשיר את המילים? לכי על זה.

וכך מבספר רבי נתן מנמערוב תלמידו המובהק של רבי נחמן בשיחות הר”ן (שיחה רכט)

“שמעתי בשמו שהיה מדבר עם אחד מבני הנעורים והיה מחזק אותו מאד מאד בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו כדרכו זכרונו לברכה. ואמר לו שבתחילה זה היה עיקר התפילה מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני השם יתברך בלשון שהיו מדברים בו כמבואר ברמב”ם בתחילת הלכות תפלה, עיין שם שמבאר שם זאת היטב, שבתחילה היה זה עיקר התפילה וכו’. אך אחר כך ראו אנשי כנסת הגדולה וכו’ ותקנו סדר התפלה עיין שם. אבל על כל פנים מדינא זהו עיקר התפלה. על כן גם עכשיו שמתפללין סדר התפלה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, טוב מאד להאדם להיות רגיל להתפלל לפני השם יתברך תפלות ותחינות ובקשות מלבו בלשון שמבין שיזכהו השם יתברך לעבודתו באמת כי זה עיקר התפלה כנזכר לעיל. ועיין במקום אחר בכמה מקומות בדברינו כמה האדם צריך להרגיל עצמו ולחזק עצמו בהנהגה זו שעל ידי זה דייקא באו כל הצדיקים למדרגתם עיין שם היטב.”